<h1>תשובות הגאונים — חילוף מנהגים סימן י"א</h1>
<h2>דף סו.</h2>
וכלי נדה, בזמן הזה שהכל טמאין טומאה חמורה שאין [לה] טהרה עולמית אלא באפר פרה, מותר ללבשן, בין יש עליהן דם בין אין עליהן דם, אם דעתה יפה ומתקבלין עליה, אם לבנים הם בין אנשים ובין נשים מותר ללבשן אם מתקבלין עליהם, אבל איסור טומאה אין בכך, שהרי הכל טמאין במת ובאהל מת ובקברות ובעצם אדם, ואין להם טהרה עד שתבא פרה אדומה.
(שאלה) ושאילו מקמי דריש מתיבתא מנין לנדה שתתפלל. (תשובה) אמר להון את למד שבשעה ששמעו ישראל את הדיברות מפי הגבורה היו בכל אנשים ונשים וטף, שנאמר (דברים ל"א) הקהל את העם האנשים והנשים והטף.
בספר המקצעות כתב שאשה לא תכנס בבית הכנסת כל ימי ראייתה עד שתתלבן, שנאמר (ויקרא י"ב) בכל קדש לא תגע... וכן הוא בשם רב צמח גאון, וכן מנהג בשתי ישיבות, ואפילו מחוץ לכנסת. ואין לי אלא בימי נדותה, בימי שמירתה מנין, ת"ל עד מלאת ימי טהרה. ולא מיבעי דאסור למיעל לבי כנישתא, אלא כד שמעה מידי דברכתא אסור לה לענות אמן, דאמר רבי יהודה אסור לברך לפני הנדה שלא תהרהר ותאמר אמן, ונמצא שם שמים מתחלל.
שאילו מקמי רב חנינאי ריש כלה נדה מהו למיעל לבי כנשתא לצלוי. (תשובה) ואמר כי פסק דם נדה וטבלה ושניה כסותה, שפיר דמי למיעל בי כנשתא לצלוי. ואמר דלית בה אסורא, דהא בעלי קרי וזבין מותרין לקרות בתורה ולשנות בתלמוד ולהתפלל (ברכות כ"ב ע"א) והא דכתיב (ויקרא י"ב) בכל קודש לא תגע, לענין תרומה וקדשים דאסיר, ואל המקדש לא תבא, שאינה מביאה קרבן עד מלאת נקיות. וכן ההלכה.
